📝 מבחן בסיפור הקצר – “המחרוזת” מאת גי דה מופאסן

היא מרגישה שנולדה לחיי פאר ועושר, וסובלת מכך שהיא חיה בבית פשוט כאשת פקיד זוטר.

כדי להיראות עשירה ומרשימה בנשף, כי לא היה לה שום תכשיט.

את הכסף שחסך לרובה ציד (כ־400 פרנק).

המחרוזת של גברת פורסטייה הייתה מזויפת ושוויה קטן מאוד (לכל היותר כ־500 פרנק), בעוד שבני הזוג שילמו במשך עשר שנים על מחרוזת יהלומים אמיתית.

אקספוזיציה: מטילדה, אישה יפה ולא מרוצה, חיה חיים צנועים עם בעלה הפקיד וחולמת על פאר. סיבוך: ההזמנה לנשף – אין לה שמלה ותכשיט; היא שואלת מחרוזת. שיא: הנשף המוצלח וגילוי אובדן המחרוזת בבית. התרה: קניית מחרוזת חלופית בהלוואות ועשר שנות עבודה קשה ועוני. סיום (נקודת מפנה): הפגישה בשדרה והגילוי שהמחרוזת הייתה מזויפת.

אובדן המחרוזת – אחריו חייהם משתנים לגמרי ואין חזרה (וגם הגילוי שבסוף הופך את המשמעות של כל עשר השנים). תשובה מנומקת אחת מהשתיים מתקבלת.

למשל: חולמנית ולא מרוצה – חולמת על ארמונות ומשרתים ובוכה על דירתה; גאוותנית/מתביישת בעוני – לא רוצה ללכת לנשף בלי תכשיט; ממהרת לברוח בסוף הנשף כדי שלא יראו את המעיל הפשוט.

דינמית: בפתיחה מפונקת, חולמת ובוכה על חסרונות; בהמשך היא עובדת קשה, מקרצפת, מתמקחת בשוק, נושאת בעול באומץ ובהגינות. החיצוני השתנה (התבגרה, הוקשחה) וגם יחסה לעבודה ולאחריות. אפשר לטעון שחלק ממנה נשאר: היא עדיין נזכרת בערב הנשף בגעגוע. מתקבלת תשובה מנומקת.

יותר שטוחה: בנויה סביב תכונה מרכזית – נאמנות, ויתור ואהבה פשוטה; הוא אינו מפתיע אותנו. (תשובה אחרת מתקבלת אם מנומקת היטב.)

אירוניה של מצב: מטילדה רצתה להיראות עשירה בעזרת תכשיט, ובגלל תכשיט מזויף – הפכה לענייה באמת. עשר שנות סבל שולמו על דבר שכמעט לא היה שווה כלום. אילו אמרה את האמת מיד – הכול היה נמנע.

מראית עין: יופי חיצוני שאין מאחוריו ערך אמיתי; החלום על מעמד ועושר; גם השקר וההסתרה (הם לא סיפרו את האמת).

ניגוד בין מטילדה בנשף – הכי יפה ומחוזרת, אלגנטית ומאושרת – לבין מטילדה העובדת הקשה והמוזנחת. הניגוד מבליט את המחיר הכבד של אובדן המחרוזת ושל השקר.

תשובה אישית. בודקים לפי המחוון: נאמנות לדמויות (מטילדה – זעזוע, אולי גאווה מוזרה; הבעל – רך ונאמן), מבנה של דיאלוג, אמצעי מסומן, לשון תקנית.